בג"צ 5988/21 - פלוני נ' פלונית

האם הלכת שרגאי עדיין בתוקף?

ההחלטה: הלכת שרגאי אשר משמעותיה פורטו בהרחבה עומדת בעינה.

הנימוקים:
א. הלכה מושרשת ומחייבת: הלכת שרגאי מושרשת מזה עשרות שנים בפסיקתו של בית משפט זה, ובתוך כך אף נשתנה במפורש והובהרה בפסק הדין בבע"מ 7628/17.

ב. הנימוק המהותי: סעיף 3 לחוק נוגע לתביעות הגירושין, ו"כריכה של 'עניין' בתביעת גירושין מוגבלת לעניינים הכרוכים מטבעם לסיום קשר הנישואין בין בני הזוג שהם הצדדים לתביעה". לפיכך, מזונות ילדים שהם זכות עצמאית של הילד, שאינה תלויה במהות הקשר בין בני הזוג אינם נכללים בגדרו של סעיף 3 לחוק.

ג. הגנה על זכויות הקטין: ההלכה הנדונה אף מגשימה תכליות מהותיות שעניינן "שמירת והבטחת זכויות הקטין לבל ייפגעו במסגרת הסכסוך בין ההורים, מניעת שימוש במזונות הילדים כמנוף לחץ לפגיעה בזכויות בן הזוג (לרוב, בת הזוג) אגב הגירושין, ומניעת 'מירוץ סמכויות' בין ההורים לענין זה".

ציטוטים מפסק הדין:
"נקודת המוצא לדיון בעתירות שלפנינו היא כי הלכת שרגאי אשר משמעותיה פורטו בהרחבה לעיל עומדת בעינה."

"הלכת שרגאי מושרשת מזה עשרות שנים בפסיקתו של בית משפט זה, ובתוך כך אף נשתנה במפורש והובהרה בפסק הדין בבע"מ 7628/17."

מה היא ההבחנה בין תביעת מזונות לתביעת השבה?

ההחלטה: יש לפרש את סעיף 3 באופן שלבית הדין הרבני אין סמכות לדון בתביעת מזונות שמוגשת על ידי הילד באמצעות מי מהוריו; אלא אך בתביעת השבה המוגשת על ידי ההורה נגד מי שחייב במזונות הילד, בגין הוצאות שהוציא (או עומד להוציא) אותו הורה עבור מזונות כאמור. כך, נקבע בפירוש כי "תביעת מזונות של הילד, בין אם הוא מיוצג על ידי האם ובין על ידי אפוטרופוס אחר, לעולם לא תהא בגדר סמכותו הייחודית של בית-הדין הרבני, ומפאת השוני האמור אף אינה יכולה להיות 'כרוכה' בתביעת גירושין."

הנימוקים:
א. הבדל בזהות הצדדים: תביעת מזונות של הילד "שונה מתביעת ההורה לא רק מבחינת מהותה, אלא גם מבחינת בעלי הדין העומדים בפני בית-המשפט או בית הדין ומתדיינים, שבו בזמן שבמקרה הראשון מתדיינים ההורים בינם לבין עצמם, מתדיין במקרה השני הילד עם ההורה הנתבביתע."

. הבדל מהותי בתביעת השבה: תביעה להשבת הוצאות נבדלת מתביעת מזונות לא רק בהיבט של זהות בעלי הדין, אלא גם במישור המהותי: בעוד שתביעת המזונות עניינה בזכות הילד ובחובת הוריו לזון אותו, תביעת השבה עניינה בתביעה כספית-אזרחית בין ההורים לצורך התחשבנות בגין הוצאות שהוציאו או שעתידים להוציא עבור מזונות ילדיהם.

ציטוטים מפסק הדין:
"תביעת השבה כשמה כן היא ,תביעה להשבת הוצאות על ידי מי שחויב בהן זה מכבר במסגרת תביעת המזונות, לידי מי שהוציאן בפועל, או שעתיד להוציאן."

"תביעת מזונות של הילד, בין אם הוא מיוצג על ידי האם ובין על ידי אפוטרופוס אחר, לעולם לא תהא בגדר סמכותו הייחודית של בית הדין הרבני, ומפאת השוני האמור אף אינה יכולה להיות 'כרוכה' בתביעת גירושין כאמור בסעיף 3 הנ"ל."

האם לבתי הדין הרבניים סמכות לפסוק מזונות זמניים?

ההחלטה: אין בידי לקבל את הטענה, שלפיה בתי הדין הרבניים מוסמכים לדון במזונות ילדים זמניים, להבדיל ממזונות קבועים. מעבר לעובדה שבמקרה שנדון בעניין שרגאי מזונות הילדים שהתבקשו היו מזונות זמניים (ודי בכך כדי לדחות את הטענה), הרי שכוחה של ההבחנה שנקבעה בהלכת שרגאי בין תביעת מזונות לבין תביעת ההשבה - יפה אף בנוגע למזונות זמניים.

ציטוטים מפסק הדין:
"כוחה של ההבחנה שנקבעה בהלכת שרגאי בין תביעת מזונות לבין תביעת ההשבה יפה אף בנוגע למזונות זמניים."

האם בתי הדין הרבניים כפופים לפסיקת בית המשפט העליון?

ההחלטה: בהתאם להלכת שרגאי, אשר אף לדעת המשיבים בתי הדין הרבניים כפופים לה, החלטות אלה ניתנו בחוסר סמכות ודינן בטלות.

הנימוקים:
בנסיבות אלה, ומשהתוצאה הנ"ל נשענת אך על הלכת שרגאי, ממילא מתייתר הצורך להידרש לעמדתם של בית הדין הרבני הגדול והמשיבים, שלפיה בתי הדין הרבניים אינם כפופים דינו של בית משפט זה בבע"מ 7628/17.

ציטוטים מפסק הדין:
"בהתאם להלכת שרגאי אשר אף לדעת המשיבים, בתי הדין הרבניים כפופים לה, החלטות אלה ניתנו בחוסר סמכות ודינן בטלות."

מה הם גבולות תביעת ההשבה?

ההחלטה: בכל הנוגע להיקפה של תביעת ההשבה (שכאמור, לפי הלכת שרגאי ,בשונה מתביעה למזונות ילדים ניתן לכרכה לתביעת הגירושין), מקובלת עלי פרשנותו של השופט מזוז בבע"מ 7628/17 שלפיה תביעת השבה תחומה אך להוצאות עבר או ל"הוצאות ידועות שהוא עומד להוציא בזמן הקרוב" שאינן דורשות "דיון והכרעה בסוגיה המהותית של החיוב במזונות."

הנימוקים:
שאם לא תאמר כן, עשויה תביעת ההשבה להוות "מסלול עוקף" להלכת שרגאי שלפיה בית הדין הרבני אינו מוסמך לדון בתביעת מזונות הילדים המצריכה בירור כאמור.

ציטוטים מפסק הדין:
"שאם לא תאמר כן, עשויה תביעת ההשבה להוות 'מסלול עוקף' להלכת שרגאי שלפיה בית הדין הרבני אינו מוסמך לדון בתביעת מזונות הילדים המצריכה בירור כאמור."

"תביעת השבה אינה יכולה להוות מסלול עוקף לתביעת מזונות של הקטין על ידי כריכת תביעת השבה המתייחסת להוצאות עתידיות שאינן תחומות כאמור."

ההחלטה הסופית

פסק הדין: בהתאם להלכת שרגאי, אשר ניתנה לפני למעלה מחמישים שנה, ונשנתה לפני מספר שנים בלבד, בית הדין הרבני אינו מוסמך לדון במזונות ילדים אגב כריכתם לתביעות הגירושין. לפיכך, החלטות בתי הדין הרבניים מושא העתירות אשר דנו בתביעות ל"מזונות ילדים" ניתנו בהיעדר סמכות ודינן בטלות.

ציטוטים מפסק הדין:
"כפי שהקדמתי והטעמתי נקודת המוצא לענייננו, היא במידה רבה גם נקודת הסיום: בהתאם להלכת שרגאי, אשר ניתנה לפני למעלה מחמישים שנה, ונשנתה לפני מספר שנים בלבד, בית הדין הרבני אינו מוסמך לדון במזונות ילדים אגב כריכתם לתביעות הגירושין."

"החלטות בתי הדין הרבניים מושא העתירות אשר דנו בתביעות ל'מזונות ילדים' ניתנו בהיעדר סמכות ודינן בטלות."

עמדות השופטים

דעת הרוב (השופטת יעל וילנר והשופטת רות רונן):
קבלת העתירות וביטול החלטות בתי הדין הרבניים על בסיס חוסר סמכות.

דעת המיעוט (השופט נעם סולברג):
דחיית העתירות, בטענה שהלכת שרגאי מאפשרת לבתי הדין הרבניים לדון בתביעות מזונות רחבות בין ההורים, כל עוד קיימת זכות תביעה עצמאית של הילד בבית המשפט האזרחי.