מזונות שיקומיים

המסגרת המשפטית הכללית

מזונות שיקומיים הם מזונות אזרחיים בעלי תכלית שיקומית, הניתנים מכוח עקרונות כלליים של הדין האזרחי. הבסיס לפסיקתם נעוץ בעקרון תום הלב, המייחס לצדדים כוונה נורמטיבית לעניין המזונות. כך קבע בית המשפט העליון בבע"מ 3151/14: "במקרים מתאימים אשה המתגרשת לאחר שנים שבהן לא עבדה מחוץ למשק ביתה תהיה זכאית למזונות 'אזרחיים' בעלי תכלית שיקומית, היינו למזונות 'משקמים', מכוח עקרונות כלליים של הדין האזרחי".

מזונות אלה נועדו לסייע לבן הזוג כאשר הוא נטול מקורות הכנסה עצמאיים וקיימת הסתמכות על המערכת הזוגית. מטרתם לאפשר לבן הזוג החלש כלכלית להסתגל למצב ולהביאו לידי כך שיוכל לתמוך בעצמו. אין מדובר בזכאות קבועה, אלא בזכאות שתכליתה שיקום עד להתגבשותה של זכאות אחרת לפרנסה.

עקרון תום הלב כבסיס לזכאות

משפטנו מכיר בעקרון תום הלב כ"הוראה 'מלכותית' רבת פנים" הפורסת את מצודתה על תחומי המשפט השונים (בג"צ 1683/93 יכין פלסט נ' בית הדין הארצי לעבודה). עקרון תום הלב הוא כלל משפטי פתוח-רקמה, ובידי בית המשפט לצקת בו תוכן ומשמעות ולקבוע האם נקיטת פעולה מסוימת מהווה חריגה הימנו.

הבסיס לפסיקת מזונות משקמים במקרים שלא הוסכם עליהם מראש נעוץ בעקרון תום הלב, המייחס לצדדים כוונה נורמטיבית לעניין המזונות. גישה זו אף עולה בקנה אחד עם רוח סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, המבקש להקנות לבית המשפט גמישות בעריכת איזון משאבים — ומשקפת מגמה להשיג "שוויוניות אמת" להבדיל מ"שוויוניות פורמלית".

תנאי הזכאות למזונות שיקומיים

השאלה המרכזית בהכרעה בזכאות למזונות שיקומיים היא ההיתכנות לקיומם של מקורות פרנסה חלופיים. בית המשפט ייבחן את מכלול הנסיבות, ובהן:
הכשרה מקצועית וניסיון תעסוקתי — מה ההכשרה המקצועית והניסיון התעסוקתי של בן הזוג "הביתי" שלא עבד מחוץ לבית.
גיל — מה גילו של בן הזוג, ובכלל זה קרבתו לגיל הפרישה, שכן פרידה בשלב מאוחר בחיים מקטינה את יכולת הפרנסה.
שווי הרכוש — מהו שוויו של הרכוש של בני הזוג והאם כבר חולק בין הצדדים.
משך הקשר ודפוסו — כמה שנים נמשך הקשר הזוגי, ומה אופי התלות הכלכלית שנוצרה.
פוטנציאל השתכרות — מה יכולת ההשתכרות של בן הזוג התובע בהווה ובעתיד.
ילדים משותפים — קיומם של ילדים משותפים משפיע על שיקולי הזכאות.
הפסדים ורווחים כלכליים — פשרות בנושא קריירה ועבודה שביצע צד אחד לעומת הישגי הצד האחר.

נוסף על כך, על מנת להצליח בתביעה, על התובע להוכיח שניים: ראשית, קיומו של הסכם (מפורש או מכללא) הקובע זכות למזונות שיקומיים; ושנית, קיומו של צורך ממשי במזונות. הסתמכות שנעשתה בתום לב היא "לב ההצדקה לפסיקת מזונות שיקום", שכן לא ניתן לגדוע באחת מערכת הסתמכות שנבנתה לאורך שנים.

הבסיס החוזי — הסכם מפורש ומכללא

מזונות שיקומיים יפסקו מכוח הסכם מפורש ו/או מכללא, יחד עם העקרונות הכלליים של יושר, צדק ותום לב. משמעות הדברים היא כי הבסיס לזכות למזונות שיקומיים הוא חוזי, ויש לבחון בכל מקרה את כוונת הצדדים.

דיבור "מזונות" בהקשר זה אינו זהה לדיבור מזונות כמשמעותו על-פי הדין האישי. המזונות השיקומיים הם מזונות אזרחיים; הם מהווים את תוכן החוזה שבין הצדדים; הם ממלאים את התמיכה הכספית של בן-זוג אחד באחר; הם נועדו להבטחת רמת חייו של בן-הזוג ולאפשר את שיקומו לאחר הפרדה הפיזית. אין הם מזונות כמשמעות דיבור זה בדיני המשפחה, ואין הם מזונות הנגזרים מסטטוס הנישואין (רע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(2) 213 (2003)).

מזונות שיקומיים לעומת מזונות רגילים

מזונות רגילים על פי הדין האישי
סעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959, קובע כי "אדם חייב במזונות בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו". בענין בני זוג יהודים, זהו הדין הדתי היהודי, הקובע קשר הדוק בין זכאות האישה למזונות לבין קשר הנישואין. באופן עקרוני, רק אישה נשואה זכאית למזונות. לאחר הגירושין, האישה אינה זכאית למזונות עבור עצמה (בשונה ממזונות הנפסקים לילדים קטינים).

מזונות שיקומיים — ההבדלים המהותיים
שלא כמזונות הרגילים, מזונות שיקומיים משולמים לצורך "הסתגלות" ולא על בסיס הכלל של "עולה עימו ואינה יורדת", כפי הדין האישי. אין מדובר בזכאות קבועה, אלא בזכאות שנועדה להשיג תכלית שיקומית של השתלבות בשוק העבודה לתקופה זמנית וקצובה — תכלית שעניינה קיום בכבוד לאותה תקופה של "השתקמות", המשקפת את ההסתמכות על הקשר הזוגי עד כדי פגיעה ביכולת להתפרנס. לאור כך, ככלל, צריך לקבוע מועד קצוב למתן המזונות.

תנאי הזכאות השונים
בעוד שאישה נשואה זכאית למזונות כל עוד הנישואין בתוקף ואינה נדרשת לתנאי נוסף, הרי שבמקרה של ידועה בציבור עליה להראות: כי מעמדה הוא של "ידועה בציבור"; כי היא ובן זוגה חיו חיי משפחה וניהלו משק בית משותף; כי הייתה קיימת תלות כלכלית בבן הזוג במהלך הקשר; וכי הפרידה הותירה אותה במצב של חוסר יכולת להתקיים בכוחות עצמה.

גובה המזונות ומשך התקופה

דמי המזונות השיקומיים יכולים להיפסק כתשלום חודשי לפרק זמן מסוים או כסכום חד-פעמי. מטרתם — שיקום בן הזוג החלש כלכלית ומתן אפשרות לעמוד על הרגליים לאחר התלות הכלכלית שנוצרה. אין המדובר בסכומים גבוהים מאוד על פי רוב, וכאשר הסכום נפסק באופן חודשי, יהיה זה בדרך כלל לתקופה שאינה ארוכה — בין שנה למספר שנים לאחר הפירוד, בהתאם לנסיבות המקרה.

סכום המזונות ומשכם ישתנו ממקרה למקרה ויקבעו בהתאם לנסיבות הספציפיות: דפוס היחסים בפועל, משך היחסים, טיבה ואופיה של התלות הכלכלית שנוצרה בין בני הזוג, קיומם של ילדים משותפים, הפסדים ורווחים כלכליים שנגרמו לבני הזוג במהלך הקשר — כל אלה ישפיעו על קביעת הסכום והתקופה.

מזונות שיקומיים לידועים בציבור

מודל המזונות המסתמך על פסיקה העוסקת בידועים בציבור תואם את המודל של מזונות משקמים. בעניין ורסנו (ע"א 805/82) הציג השופט ברק את האפשרות לחייב ידועים בציבור במזונות, והבהיר כי מזונות אלה קשורים בצורך ליתן תקופת זמן סבירה להליכי הפירוד שבין הצדדים — עמדה המתאימה לאידיאולוגיה של מזונות משקמים.

במקרים הבודדים בהם נפסקו בפועל מזונות לידועים בציבור, הוגבל בדרך כלל משך המזונות על ידי בתי המשפט לתקופה קצרה יחסית. הזכאות רלוונטית בעיקר כאשר ישנו הבדל משמעותי בין בן זוג שלא עבד כלל לבין בן הזוג המפרנס — ובמיוחד כאשר הפרידה נעשית בשלב מאוחר של החיים הזוגיים.

שיקולי אשם — עמדת הפסיקה

בפסיקה נקבע במפורש כי אין מקום להביא בחשבון שיקולי אשם שעניינם האחריות לפירוק הקשר. הגישה הנוהגת ביחס להסדרת הפן הרכושי-כלכלי של דיני המשפחה היא שאין לכפוף אותה לשיקולי אשם (ראו: בג"ץ 8928/06; בע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני).

נוסף על כך, התחשבות בשיקולי אשם עלולה לפגוע בתכלית השיקומית של פסיקת המזונות — שכן תפגע בתמריץ של בן הזוג שננטש להשתקם באמצעות השתלבות בשוק העבודה. לפיכך, שאלת האחריות לפירוד אינה רלוונטית להכרעה בזכאות למזונות שיקומיים ולגובהם.

השפעת הסכמי ממון על הזכאות

קיומו של הסכם ממון אינו בהכרח שולל את הזכאות למזונות שיקומיים. בית המשפט בתלה"מ חיפה 48970-05-20 קבע כי למרות הסכם הממון, התובעת זכאית למזונות משקמים מכוח עקרון תום הלב, תוך שנלקחו בחשבון הפערים הכלכליים העמוקים בין הצדדים, תקופת החיים המשותפים הארוכה, והעובדה שהתובעת לא פיתחה קריירה עצמאית. הנתבע חויב ב-3,000 ₪ לחודש למשך 36 חודשים, בתשלום רטרואקטיבי ממועד הפרדת המגורים וצמוד למדד.

עם זאת, הסכם ממון נדיב עשוי לשלול את הזכאות. בתלה"מ תל אביב 48344-10-22 נדחתה תביעת האישה למזונות משקמים לאחר שקיבלה 3 מיליון ₪ בהסכם הממון — סכום שבית המשפט ראה בו "די והותר לשם מחייתה".

דוגמאות מהפסיקה — מקרים בהם נפסקו מזונות

תלה"מ חיפה 21452-07-23 — דמי הסתגלות לזוג מבוגר
זוג מבוגר שחי יחד כידועים בציבור; האישה הסתמכה על הגבר כלכלית במשך שנים רבות ולא פיתחה קריירה עצמאית. בית המשפט פסק לתובעת דמי הסתגלות בסך 72,000 ₪ לתקופה של 18 חודשים, תוך התחשבות בגילם המבוגר של הצדדים ובפערי ההכנסות.

תלה"מ קרית שמונה 18110-09-23 — מזונות למרות הסכם ממון
זוג שחתם על הסכם ממון; האישה טענה לתלות כלכלית ולהסתמכות על הגבר. בית המשפט קבע כי קיימת תלות כלכלית של האישה וחייב בפסיקת מזונות משקמים בסך 4,000 ₪ לחודש למשך 36 חודשים.

תלה"מ חיפה 48970-05-20 — פערים כלכליים עמוקים
זוג עם הסכם ממון, פערים כלכליים עמוקים ותקופת חיים משותפים ארוכה. הנתבע חויב ב-3,000 ₪ מזונות משקמים לחודש לתקופה של 36 חודשים, בשל הפערים הכלכליים ותקופת החיים המשותפים הארוכה.

תלה"מ ראשון לציון 42285-12-20 — שנה אחת
זוג גרוש שחזר לחיות יחד כידועים בציבור. האישה זכאית למזונות משקמים בסך 2,000 ₪ לחודש למשך שנה מיום הגירושין, על מנת לאפשר לה להשתקם כלכלית.

תלה"מ ראשון לציון 2097-01-20 — תלות ובטחה בהבטחות
ידועים בציבור; תלות כלכלית של האישה. בית המשפט קבע כי האישה זכאית למזונות משקמים לתקופה של שנתיים בשל תלותה הכלכלית באיש והסתמכותה על הבטחותיו, בסך 3,000 ₪ לחודש.

דוגמאות מהפסיקה — מקרים בהם נדחו המזונות

תמש תל אביב 5028-05-16 — העדר הוכחת ידועים בציבור
מערכת יחסים סוערת הכוללת פרידות, העדר רכוש משותף וחשבון בנק משותף. בית המשפט קבע כי אין להכיר בצדדים כ"ידועים בציבור" מאחר שלא הוכחה כוונה לקשירת גורל משותף, ולא הוכח צורך ממשי בדמי הסתגלות.

תמש תל אביב 18834-11-14 — הכנסה מספקת
נישואים של 30 שנה; התובעת בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית ועובדת כעצמאית. בית המשפט דחה את התביעה שכן התובעת אינה "בן זוג ביתי שוויתר על עבודה וקריירה" — הכנסתה אינה נמוכה, לא נוצר פער כלכלי משמעותי, ולא ניצלה את מלוא פוטנציאל השתכרותה.

תלה"מ חיפה 26969-01-18 — אי הוכחת הסכם מכללא
ידועים בציבור; התובעת לא עמדה בנטל להוכיח קיומו של הסכם מפורש או מכללא המטיל על הנתבע חבות לזון אותה לאחר הפרידה, ולא הוכיחה את נזקקותה. בית המשפט ציין כי מזונות משקמים נועדו לאפשר לבן הזוג הנעזב להסתגל ולעמוד בזכות עצמו — אך בנסיבות לא נמצא בסיס לטענות.

תמש חיפה 53886-03-15 — אי הוכחת תלות כלכלית
ידועים בציבור; התובעת לא הוכיחה הסכם מכללא ולא הוכיחה נזקקות. בית המשפט קבע כי התובעת לא הייתה תלויה כלכלית בנתבע, מצבה הכלכלי היה סביר, והיא הצליחה לשקם את עצמה לאחר הפרידה.

תלה"מ תל אביב 46821-09-19 — היפוך יחסי התמיכה
זוג שחי יחד; הנתבע חי במובנים רבים על חשבון התובעת. בית המשפט קבע כי לא ניתן לאתר הסכם בין הצדדים לפיו יפרנס הנתבע את התובעת — מנהג הצדדים היה לדברי בית המשפט ההפך הגמור.

תלה"מ ירושלים 8302-12-19 — אי הוכחת הסכם והצורך
ידועים בציבור; בית המשפט דחה את הטענה למזונות שיקומיים שכן לא הוכח הסכם מכללא המצדיק תשלום כזה, והאישה אינה זקוקה לשיקום.

תלה"מ באר שבע 5330-08-20 — תמיכה מתמשכת לאחר הפרידה
זוג שהיה נשוי בעבר וחזר לחיות יחד; האיש המשיך לתמוך באישה גם לאחר הפרידה. בית המשפט דחה את התביעה בשל העובדה שהאיש המשיך לתמוך ובשל אי הוכחת היקף הצרכים הנטען.

עקרונות מנחים מהפסיקה

מדובר במזונות אזרחיים אשר יקבעו על פי תוכן החוזה הספציפי שנכרת בין הצדדים, ונועדו למלא אחר התמיכה הכספית של בן-זוג אחד באחר — להבטיח את רמת חייו של בן הזוג ולאפשר את שיקומו לאחר הפרידה הפיזית. שיעור המזונות, משך תקופת החיוב בהם, וכן גם עילות השוללות את המזונות — הן שאלות הנקבעות על פי תום הלב, על בסיס נסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה, ונגזרות מהערכת התנהגות הצדדים, מצבם הכלכלי, ויתר הנסיבות.